מי אני?
איזה כיף שקפצתם פנימה.אני עדי.
פעם הייתי אדריכלית אבל זה עבר לי.
בשנה האחרונה ניסיתי להבין מה אני רוצה להיות.
הבנתי שיש בי צורך לחזור אחורה למקום בו הכל אפשרי. לחזור אל המקום ממנו התחלתי. בערה בי כמיהה לשוב לאזור המוכר והבטוח, בו האפשריות אינסופיות ודרך האבנים הצהובות תמיד מובילה חזרה הביתה. ביקשתי להתרחק מהחוקיות הנוקשה - להקיף את עצמי שוב במרקמים וצורות, אי סדר ויצורים דמיוניים.
אני יוצרת מאז שאני זוכרת את עצמי.
באחד הימים קשקשתי עם האפרוח הבכור שלי על שיעורי אומנות בבי"ס. הוא טען שזה אחד מהשיעורים השנואים עליו. "איך יכול להיות?" התפלאתי "הרי זה שיעור שבו אפשר לעשות הכל" (כך חשבתי).
הגוזל סיפר לי שבשיעורי האומנות שלהם יש "דרך נכונה" ליצור דברים ושלפעמים הם יוצרים אומנות "לא נכון"...
אבל,
באומנות אין חוקיות
אין באומנות נכון או לא נכון
הכל נכון
מרסל דושאן הציג במוזיאון משתנה עשויה חרסינה וקרא לה "מזרקה". ג'קסון פולוק שפך צבעים על קנבסים ענקיים. מונדריאן צייר ריבועים וסרה - נקודות. וזה רק קמצוץ.
החוג שלי שואף להנגיש לילדים את העולם המופלא של החומר. לאפשר להם להתנסות ולחוות.